פסק-דין בתיק ב"ל 7613-01-14

1.         לפני ערעור לפי סעיף 123 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 4.12.13 (להלן - הועדה).

2.         הועדה התכנסה על מנת לקבוע את נכותה של המערערת בעקבות פגיעה בעבודה מיום 14.8.2009, במהלכה נפגעה באגן, בירך שמאל ובצוואר. הועדה סיכמה כי בעקבות הפגיעה לא נותרה למערערת נכות המתבטאת באחוזים.  מכאן הערעור שלפני.

3.         טענות המערערת:

א.        הוועדה לא שקלה ולא קבעה אחוזי נכות זמנית.

ב.         החלטת הוועדה אינה מתיישבת עם הרישומים הרפואיים, לרבות קביעת ד"ר ירון ריבר, נוירולוג, שהונחה בפניה, לפיה המערערת סובלת מתסמונת פיריפורמיס באגן, וכי פגימה זו מצדיקה קביעת אחוזי נכות. תסמונת זו מצדיקה קביעת דרגת נכות בשל פגיעה בעצב הסכיאטי או לכל הפחות בשל השפעה על כושר הפעולה של מפרק הירך, שכן מדובר בתסמונת הגורמת לכאב. 

ג.         היה על הוועדה להתחקות אחר המקור האפשרי לתלונותיה של המערערת, והיה עליה לשקול את האפשרות כי המערערת סובלת מתסמונת כאב כרוני.

ד.         הוועדה התעלמה מתלונות המערערת בדבר נימול לאורך הרגל וממצא של הטייה (tilt) של האגן.

ה.        הוועדה נמנעה מביצוע בדיקות, כמו MRI, וזאת משיקולים לא ענייניים.

4.         טענות המשיב:

א.        אין מקום לדון בשאלת הנכות הזמנית משלא הוצג כל מסמך המצביע על אי-כושר זמני.

ב.         הוועדה התייחסה לרישומים הרפואיים לרבות למכתבו הלאקוני של ד"ר ריבר.

ג.         טענות המערערת בדבר קיומה של נכות ובדבר הצורך בבדיקות נוספות הן טענות שברפואה. בפני הוועדה עמד חומר מספיק לצורך הערכת הנכות והקשר שבין הנכות לפגיעה.

5.         עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה רשמה את תלונות המערערת וב"כ בפניה. בסעיף נימוקי הערעור צוין כי בעקבות תאונת הדרכים לא היו שברים או תלונות אורטופדיות אלא תסמונת כאב קשה, כי התסמונת לא היתה קיימת טרם התאונה וכי קיים רצף תלונות. בסעיף הנוגע לתלונות המערערת צוין כי היא מציינת קושי בהליכה, מגע או ישיבה על כסא לא מרופד, כי אינה יכולה ללבוש בגדים הדוקים, כי הרגל נרשמת בחורף, וכי היא סובלת מנימול רגל שמאל כולה.

            בסעיף הממצאים ציינה הוועדה כי CT  מיום 30.5.12 נמצא תקין. בדיקתה הנוירולוגית של הוועדה העלתה כי " גפיים תחתונות ללא דלדול שרירים, כח שרירים פרוקסימליים ודיסטאליים ב- 2 הרגליים תקינים כולל פלקסיה של הירך, אבדוקציה ורוטציות. תחושה תקינה. החזרים תקינים. מבחן הרמת רגל שלילי דו"צ. הבדיקה תקינה".

            הוועדה מצאה אבחנה של " מ/א חבלה באגן וירך שמאל" וסיכמה כי " עיינה במכתבו של ד"ר ריבר מיום 16.5.13. במכתבו ציין שלמרות מבחנים ספציפיים לתסמונת הפיריפורמית השליליים הוא מאמין שהיא קיימת. בדיקת EMG  שבוצעה על ידו במועד זה דווחה כתקינה. לאור הממצאים כפי שתוארו קובעת הוועדה כי לא נותרה כל נכות הקשורה לתאונה הנדונה ודוחה את הערר".

6.         אין לקבל טענת המערערת כי החלטת הוועדה מוגדת למסמכים שבפניה. כמפורט לעיל, בפני הוועדה עמדו ממצאי בדיקות CT   ו- EMG שפורשו כתקינות. עיון במכתבו של ד"ר ריבר ( מע/1) מעלה, כפי שציינה אף הוועדה, כי גם לדעתו לא מתקיימים במערערת כל המבחנים שיכולים להצביע על קיומה של אותה תסמונת פיריפורמית. משכך - אין כל אי התאמה בולטת בין המסמכים שהוצגו בפני הוועדה לבין מסקנתה.

7.         אין גם לקבל את טענת המערערת כי היה על הוועדה לבצע בדיקות MRI. השאלה איזה בדיקות לבצע על מנת לאפשר קבלת תמונה רפואית מלאה היא שאלה שברפואה, שאלה שהיא בסמכותה הבלעדית של הוועדה, ואשר אינה נושא לערעור.

8.         אין גם לומר כי הוועדה לא שעתה לתלונות המערערת בדבר נימול ברגליים. כפי שפורט לעיל - הוועדה ערכה בדיקה נוירולוגית שלא העלתה כל ממצאים, וכן התייחסה לממצאי בדיקת EMG  כפי שדווחו על-ידי ד"ר ריבר.

9.         בהעדר מסמך המצביע על אי כושר לעבוד בסמוך לפגיעה - אין גם לומר כי טעתה הוועדה כשלא ייחדה דיון לשאלת הנכות הזמנית, וטענות המערערת בעניין זה דינן להידחות.